"....מצרף תמונה ובה ציור של הטנק שלי בזמן החילוץ".... רמי מתן / מתוך הפייסבוק

נינו הרמן • כניסות

פלוגה ז "זיגי" המשך.
השעה מעט אחרי חצות אנחנו בציר "שיק" משמידים טנקי אויב שמגיעים מצפון כדי לאתר את המהלכים שלנו ולסכלם.

בשלב הזה לא היה ברור איך יתפתח הקרב כי לא יכולנו לקבל תגבורת כל שהיא ואנחנו בכוחנו המדולל חייבים למנע מהאויב להתקדם.
צומת " טרטור" "לקסיקון" עדיין חסומה. מעל 100 פצועים בתאג"ד מחכים לפינוי.
בשלב הזה אני מחליט לפנות את החיילים ב2א שלי וחיילי הנגמ"ש. בשלב הזה אין להם נפגעים.
אני שולח את ירון פיק לחפות ואת יפתח לחלץ.בצוות של ירון, נחום פפר, ירון גבעתי, יוסי ווהבה.
בצוות של יפתח, שרגא רוזנבאום, ישראל מרדר, ושמואל אוסלנדר.
ירון מתמקם לחיפוי ויפתח מתחיל לפנות באותו רגע ירון נפגע ואין איתו קשר, אני שולח את יפתח עם כל החיילים שפינה, לירון כדי לפנות אותו. יפתח מגיע וגם הוא נפגע.
וכעת בשטח האויב 19 חיילים שלי שאינני יודע מה מצבם.
וברקע טנק הצוערים שאבד איתו הקשר ואני מחוייב לחלצם.
אני מודיע לנתן המג"ד שאני יוצא לחלץ.
נתן אוסר עלי ואינו מרשה לי. הוא חשש שאם אני אצא ואפגע יהיה לו קשה מאד להמשיך ולפקד על מה שנשאר מהגדוד.
אני מודיע לנתן שאני יוצא ושלא יפריע לי.
ההחלטה לצאת ולחלץ היתה אחת ההחלטות המשמעותיות בחיי.
אני שלחתי אותם וחובתי להחזירם.
איך אמשיך לתפקד ולחיות במידה ואמלא את הפקודה של המג"ד ולא אצא לחלצם.

אני יוצא לכיוון, הגעתי לטנקים הפגועים והצוות שלי, קובי, ומזרחי יוצאים מהטנק ועוזרים לפצועים לעלות ומעלים גם שני חללים וושדי נשאר בתא נהג. הטנק מתמלא בצריח ועל הסיפון והופ. אני מרגיש שיורים עלי והפגז פגע "קצר" כלומר מטרים ספורים לפני הטנק.
קיבלתי החלטה.
אני חוזר עם מי שנמצא על הטנק לכיוון התאג"ד.
אני מגיע לתאג"ד, מורידים את הפצועים ואני יוצא לשטח להביא את מי שנשאר.
אני מצרף אלי את נגמ"ש הקש"א וטנק נוסף עם המ"מ זאב מינדזיקובסקי, ברטי אוחיון, אלי אלון ורמי גולן.
נעים צפונה בדרך אנו מזהים את הטנק שפגע בירון ויפתח ואנו משמידים אותו.
מגיעים לשטח, מעמיסים את כל מי שנשאר ובטוחים שחילצנו את כולם.
בדרך חזרה ישראל מרדר אומר לנו,
"לא חילצנו את יפתח הוא בשטח".
הורדנו את הפצועים וחזרנו פעם שלישית להביא את יפתח.
ומה קרה ליפתח?
הטנק נפגע בצידו הימני ומפקד הטנק, יפתח, שנמצא בימין הצריח נפגע קשה.
עף מהטנק לשוחה שהוא פצוע קשה ומדי פעם מאבד את ההכרה.
לצידו החובש שלא נפגע.
יפתח רואה את החילוץ שלנו ואומר לחובש.
"רוץ לכביש תעצור את הטנק של רמי( האות ג על הצריח)
ותחלצו אותי".
החובש רץ ובדרך פוגש פצוע ומתחיל לטפל בו.
אחרי זמן קצר התברר לו שהפצוע הוא מצרי.
החובש מסתלק משם ומגיע בכוחות אחרונים לתאג"ד ולא יודע להבהיר מה קרה.
אנו בדרך צפונה מגיעים לשטח ו"אין יפתח" לא מוצאים אותו.
ברטי אוחיון התותחן בטנק של זאב יוצא מהטנק ללא כל פקודה ואומר.
"אני אמצא אותו".
הוא מתרוצץ בין פצועים והרוגים מצריים.
איך הוא יזהה את יפתח?
הוא מחליט לשאול
"אתה יהודי"
ולפי התשובה הוא יבין.
הוא עובר מאחד לשני ולבסוף מגיע ליפתח.
" אתה יהודי"?
"כן, אבל קשה להיות יהודי"
יפתח עונה לו ומאבד הכרה.
ברטי ללא היסוס גורר אותו ברצועה של הסרבל עד לטנק ואין לו כח להרים אותו.
מהטנק יוצא רמי גולן וללא בעיה מרים את שניהם לטנק (רמי גולן גדל מידות וברטי ויפתח לא כל כך).

אנו בדרך חזרה לתאגד.
החילוץ הסתיים במחיר כבד מאד.
5 הרוגים.
אלי מחלב
משה רובינגר
ירון גבעתי
יוסי והבה
ציון סויסה
השעה בערך 0130
ואנו מבינים שראשוני הצנחנים החלו לחצות את התעלה.
ראשי מתמלא במחשבות ותהיות על כל המהלך.
גם אז וגם כיום אני משוכנע שלמרות המחיר הכבד החילוץ היה הכרחי, נחוץ, מוסר וערכי.
נשארתי טנק בודד מהפלוגה.
הגדוד עם ששה טנקים בהגנה היקפית.
בשלב הזה 14 טנקים של גדוד 79 ו184 היו הכוח היחידי שחצץ בין צליחת הצנחנים ובין המצרים.
מצרף תמונה ובה ציור של הטנק שלי בזמן החילוץ.
הסבר על הציורים בפוסטים הבאים
המשך יבוא.


--