דפני שייכת למודל אחר של מנהיגים , מפלסי דרך של לב פתוח , זורעת עוד ועוד אור.

נינו הרמן • כניסות

יום הולדת לדפני ליף היקרה , אני מאד אוהב אותה .
מזל טוב דפני אהובה.

הנה ציטוט מעט ממה שכתבה, קראו את הכל, ממש מעורר הרבה השראה.

..." ואני שמה לעצמי מטרה לעמוד זקופה, לקחת צעד לקדמת הבמה, ולתת. כל מה שיש
בי. גם כשאני מפחדת.
לתת עם התנועה הטבעית של הלב
במילים שאני בוחרת ולא בוחרים עבורי (נגיד, השפה של הפוליטיקה היום)
ולבחור שוב ושוב בלב פתוח
למרות שהכאב האפשרי ידוע.
בגלל שזה טעם החיים. וזו השפה הבסיסית שלי.
ושיקראו לי היפית עד מחרתיים."

דפני ליף

ביום הולדת הזה נכנסתי למערבולת.
היה לי ברור מהרגע הראשון שאני לא מסכמת שנה,
אלא עשור.

כל קשת הרגשות מציפה אותי.
מעולם לא הייתה לי כזו ספירת מלאי.
הוריקן. ממש ככה.
אני לא קולטת רוב המן כמה עברתי.
אני לא קולטת רוב הזמן כמה למדתי
וכמה המסע שלי לא מובן מאליו.

אז לכבוד יום ההולדת אני כותבת בלי צנזורה, בלי לחשוב על אורך (לא שאני חושבת
על זה בדרך כלל) ובלי הקטנה. זה לא פשוט... אבל יאללה, שווה ניסיון.

זה נס שאני בסדר. נס עצום.
וזה גם לא רק נס. זה גם מעיד על מנוע חזק
ועל לב שפועם בעצמה
זה גם מעיד על מערכת תמיכה
ועל מראות טובות.

אבל בינינו, זה לא מובן מאליו. בכלל.
עד גיל 25 חנונית קולנוע
זה היה כל החיים שלי
הייתי מלאה בפחדים, בספקות,
מנוע ריצוי ובור שאני סוחבת מילדות
רוצה להיות שייכת
אף פעם לא באמת שייכת
מדברת לעצמי לא יפה
עובדת נון סטופ
מנסה לנצח במשחק שאני לא מבינה את החוקים שלו
אין לי מרפקים
תחרות לא עושה לי את זה
אף פעם לא מחזיקה את הקלפים מספיק קרוב לחזה
התנועה הכי טבעית היא נתינה
גם כשהיא על חשבוני
ומרגישה פחות
תמיד

ביולי 2011 בחרתי להיות חופשיה
נכון, כעסתי מאוד
אבל האוהל הראשון הזה
היה אקט של חירות
פשוטה
אני לא חייבת לשחק לפי החוקים
ולא אכפת לי מה יגידו
גם אם אהיה שם לבד

אבל לא הייתי שם לבד
היו מאות אלפי אנשים
והקיץ הזה שינה את חיי

ההתחלה הייתה תמה
מעולם לא אהבתי בעצמה כזו
את המקום בו אני חיה
מעולם לא ידעתי שאפשר לאהוב כזו כמות של בני אדם בבת אחת
מעולם לא תיארתי לעצמי שאהיה כל כך ערה
כל כך חיה
מעולם לא חשבתי שיהיה לי כל כך חשוב
הכל. פשוט הכל.
זה היה קיץ מטורף
כל כך מטורף שגם אם אכתוב שלושה ספרים שונים
הם יצאו אחרת ויספרו חלק אחר ממנו
פגשתי בקיץ הזה איכויות מאוד גבוהות שלא הכרתי בי
ואיכויות שלא נתתי להן ביטוי אף פעם במלואן
וגם פגשתי את השדים
ואת הבאגים במערכת

הקיץ הזה שינה לי את החיים
אבל המסע התחיל לקבל עומק אחריו
היה לי כוח מטורף בידיים
לא אחזתי בו
הייתי "זאת מהמחאה" גם בעיני
הזהות הקודמת הלכה והתפרקה
ואני? לא ידעתי כבר מי אני

עשיתי אינספור פרוייקטים חברתיים
למדתי איך זה מרגיש כשמשהו לא הולך
וכשמשהו הולך, אבל הוא לוקח זמן
ועשיתי סרט, שהוא חשבון נפש
שזה אומר שעשיתי חשבון נפש
והבנתי שאני פוסט טראומטית
בניתי מחדש חברויות שהתפרקו
שיחררתי בכאב אנשים מחיי ככל שהתפתחתי
התבוננתי פנימה
אל בדידות גדולה
וכאב גדול
וחבטות שסגרו את הלב שוב ושוב

וזה היה קשה
ולא באמת עבד עד הסוף
לא באמת סמכתי
תקופה אורכה

וכעסתי על עצמי
למה לא עשיתי יותר
ולמה לא לוקח לי פחות זמן להבין מה הלאה

חרשתי את המדינה הזו
פגשתי אלפי ואלפי ואלפי אנשים
טובים
יפים
אוהבים
פצועים
ומכולם למדתי משהו חדש
על בני אדם
על העולם
על ישראל
ועל עצמי

תקופה ממושכת הייתי מפוצלת לשתיים
זאת מהמחאה
וזאת שמחפשת מי היא, מי היא בלי קשר למה היא נותנת
לאיך תופסים אותה בחוץ
עבדתי על מליון דפוסים
ויש רבים שעוד אמשיך לעבוד עליהם כנראה עוד זמן רב.

אני בת 34 ויום
ואני שמחה
הלב פתוח
למרות הכאב
למרות שהגוף זוכר הכל
זה ההישג הכי גדול שלי. בלי שום ספק.
הבור נעלם לפני שבוע
בזכות עבודה עיקשת
אני כבר לא שתיים מפוצלות
ואת האישה שאני מגלה בתקופה האחרונה
אני אוהבת מאוד
זה חדש לי, זה לא פשוט לי לכתוב את זה אפילו.
אולי זו הסיבה שאני מתעקשת בכל זאת.

ספירת מלאי, פלאשים בקצב הסטרי
וכל הרגשות עוברים
כולם
כעס
וכאב
ובושה
והתרוממות רוח
וואו... אני לא באמת בת 34. אני בת 800.
איזה מסע מטורף.

תודה לכל מי שרמס
לכל מי שהשתמש
לכל מי שפצע
לכל מי שניסה להפיל עד שלא אקום
לכל מי שניסה לשכנע אותי שאני תופעה חולפת
לכל מי שמעולם ולעולם לא יבקש סליחה
לכל מי שהיה אלים
תודה על כל השיעורים. על כולם.
לקחתי כל חוויה ובכל פעם אחרי הנפילה מצאתי דרך לקום.
ואני סולחת. ואוהבת. בגלל שזה קל לי יותר. וזה המשחק שאני משחקת.

תודה לכל מי שתמכו
החזיקו
לכל מי שלימדו
העצימו
נרתמו
התחברו
אהבו
הזכירו
לא וויתרו עלי
והאמינו

אני כאן בגללי. אבל אני גם כאן, על שתי הרגליים, בזכותכם/ן.

גיל 34 ואני מרגישה שהעשור הקרוב הולך להיות מטורף.
והמתנה שאני נותנת לעצמי ליום ההולדת הזה
הוא לספר
למרות הפחד הילדותי שעוד אוחז בי
שלאורך כל השנים האלה היו לי יחסים מורכבים עם פרונט, עם לעמוד על הבמה. תסביך
התחזות שכזה, שאלות של "את מי זה מעניין" לפעמים
רצון לדבר על עוד דברים, לשתף במחשבות חדשות, חלומות חדשים, בצורה אחרת. ואני
שמה לעצמי מטרה לעמוד זקופה, לקחת צעד לקדמת הבמה, ולתת. כל מה שיש בי. גם
כשאני מפחדת.
לתת עם התנועה הטבעית של הלב
במילים שאני בוחרת ולא בוחרים עבורי (נגיד, השפה של הפוליטיקה היום)
ולבחור שוב ושוב בלב פתוח
למרות שהכאב האפשרי ידוע.
בגלל שזה טעם החיים. וזו השפה הבסיסית שלי.
ושיקראו לי היפית עד מחרתיים.

ותודה להורים שלי Tanya Leef

Yinam Leef

ולאח שלי Adam Leef

לחברים ולחברות שרק מוכיחים עד כמה אני מתייחסת לעצמי יפה אם בחרתי בכאלה
אנשים שיחלקו אתי את הדרך
ותודה על התמונה Elad Malka

[image: image.png]

--
Please visit my new Site
http://www.ninoherman.com/
http://www.nino-herman.co.il/
https://www.facebook.com/beinadashalalev/
https://www.facebook.com/nino.herman
http://www.artspacetlv.org/#!--/c1yw4
https://en.wikipedia.org/wiki/Nino_Herman

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%9F
https://artist-493.business.site/?m=true
נינו ותחיה הרמן .נטף רחוב העוזרר 1 ד.נ. הרי יהודה
Nino &Tchiya Herman Nataf 1 90804
ט"ל : 25345471 972 : tel

image